איך הלכתי עם הילדים למוזיאון לאמנות – ואפילו נהנינו

בשבת האחרונה ארזתי שלושה ילדים מתוך ארבעה (שזה הרוב 😉) בגילאים 5, 7 ו – 10, והלכנו יחד לבקר במוזיאון לאמנות בבוסטון. הביקור היה מוצלח ומהנה. כמה מוצלח? כשיצאנו מהמוזיאון, הילדים שאלו מתי חוזרים 😊

אז מה עשינו, מה שידרג, ומה אפשר עוד לשפר – הכל בפוסט הבא!

אחד הדברים, שאני אוהבת לעשות כשאני בחו"ל, הוא ללכת למוזיאונים לאמנות. המוזיאון לאמנות הראשון בחו"ל בו ביקרתי היא מוזיאון הלובר בפריז – ומאז לא היתה דרך חזרה. עם השנים ביקרתי בעשרות מוזיאוני אמנות ברחבי העולם, ונהנתי מכל רגע.

ואז הגיעו הילדים, והפסקתי ללכת. כי חשבתי שלא מתאים, שזה ישעמם, שאמנות היא לאנשים מבוגרים, והם רק יפריעו/ישתוללו/יקטרו/ירצו ללכת ועוד.

העניין הוא שרוב הזמן אנחנו מטיילים ונוסעים עם הילדים. כך קרה שתקופה ארוכה לא ביקרנו במוזיאונים, עד שבסופ"ש זוגי בניו יורק – בן זוגי ואני מצאנו את עצמנו הולכים רק למוזיאונים לאמנות, בשביל להשלים חסכים, שהצטברו עם השנים. כל כך נהנינו בסוף השבוע הזה, שהחלטתי להעז ולנסות לקחת את הילדים למוזיאון לאמנות.

המוזיאון הנבחר היה מוזיאון לאמנות בבוסטון (Museum of Fine Arts), ממספר סיבות: זה אחד המוזיאונים הקרובים יותר אלינו לקייפ קוד, המוזיאון מציע פעילויות לילדים, וכמו כן היה לי חשוב לחשוף את הילדים לסוגי אמנות שונים (ולא למשל רק לאמנות מודרנית).

הכנה

מהרגע שהחלטתי לקחת את הילדים למוזיאון לאמנות, היה ברור לי שצריך להתכונן לזה. ההכנה כללה מספר שלבים:

(1) בדקתי באתר אילו פעילויות המוזיאון מציע לילדים. אחת הסיבות כאמור שמוזיאון זה נבחר, הוא לאור מגוון הפעילויות שהוא מציע לילדים – ועליהן עוד ארחיב.

(2) השגתי כרטיסים מוזלים דרך הספריה, כך שכרטיס למבוגר עלה $10, ילדים עד גיל 17 אינם משלמים.

(3) הודעתי בהתרגשות לילדים, שאנו צפויים לבקר במוזיאון לאמנות – היה לי חשוב שהילדים יתפשו את הביקור כמשהו לא פחות מ-וואו, וכי אני יודעת שבסופו של דבר - מחשבה יוצרת מציאות.

(4) קיימנו פעילות של ציור מודל בבית – כל ילד בחר לעצמו חפץ, אותו צייר על כן ציור עם צבעי גואש (זה כמובן ישר משדרג את החוויה).

הביקור

ארזתי צידה לדרך (כדי לא להגיע רעבים), מים, ומאפינס שוקולד מפנקים (כי זה תמיד משדרג – לא משנה מה עושים), ויצאנו לדרך.

החנתי את הרכב בחניון ליד המוזיאון, על אף העלות הגבוהה יחסית, כדי לא להוציא את כל האנרגיות של הילדים על הליכה בלתי נגמרת ממקום חניה מרוחק.

בעודנו עומדים מול מבנה המוזיאון המרשים, הסברתי להם שאנו נלך לצפות ביצירות אמנות, אשר מפורסמות בכל העולם, ושוות מליוני דולרים – ישר הכניס את הילדים לעניין 😉

בקופה דאגתי לקחת מפות, אותן חילקתי לכל אחד מהילדים, על מנת להפוך אותם שותפים לביקור. אגב, גם כשאנחנו מטיילים ומבקרים במרכזי מידע, כל ילד מקבל מפה, כחלק מהיותו שותף לטיול (ולא נגרר) – זה מגדיל את המעורבות של הילדים, שיכולים לקרוא על המקום, לראות מה יש בו, ואף לסייע בניווט ובבחירת מסלולים – או במקרה שלנו במוזיאון – תמונות ויצירות.

מהקופה המשכנו לדוכן במוזיאון, המספק חומרי יצירה ומשחקים לילדים, הכוללים:

(1) ערכת ציור לכל אחד מהילדים בתוך תיק קטן, ובה מחברת ציור, עפרונות צבעוניים, ומחדד.

(2) שני סוגי כרטיסי בינגו – אחד עם ציורים ואחד עם מלל.

(3) כרטיסיות למשחק חפש את המטמון.

מצוידים בערכות יצירה ובמשחקים יצאנו לדרך.

בינגו

אנחנו בחרנו את הבינגו עם הציורים, בגלל שבן החמש עדיין לא יודע לקרוא. בכרטיס מופיעות תמונות כלליות (כגון: פסל של ראש, תמונה, גיטרה, מלאך, תינוק, ים), והילדים צריכים למצוא מוצגים, אשר תואמים לאלו אשר בבינגו.

חייבת לציין שזו דרך מאד מוצלחת לגרום לילדים להתבונן בתערוכה, ובאופן כללי להיכנס למוזיאון לאמנות.

ערכת ציור

בעודנו משוטטים באולמות המוזיאון, הגענו לחדר, אשר בו היתה יצירה, שחשבתי שלילדים יהיה יחסית קל לצייר. שני הילדים הקטנים יותר התיישבו, פרסו את עפרונות הציור על הרצפה, והחלו בציור. הילד הגדול יותר לא היה מוכן להתיישב על הרצפה ולצייר (זה היה נראה לו לא במקום), והעדיף להמשיך לצפות ביצירות. לכן לבן הגדול נתתי את הטלפון הנייד שלי, וביקשתי ממנו לצלם יצירות שהוא אוהב. ההתלהבות היתה גדולה, וזה מה שהוא עשה – עד שאחד העובדים במוזיאון העיר לו שהוא קטן מדי להסתובב במוזיאון לבד ללא ההורים – וביקש ממנו לחזור לחדר בו היינו...

שני הילדים האחרים לא הסתפקו בציור אחד, ואחרי שסיימו ביקשו לצייר עוד ועוד יצירות ופסלים שאהבו. ברמת העקרון זה היה מעולה, אך הגדול השתעמם להיות באותו חדר, ורצה להמשיך בביקור – ועל כן אחרי שלושה ציורים של כל אחד, נאלצתי לחתוך את הפעילות, למגינת ליבם של הילדים (מי היה מאמין...).

יחד עם זאת, גם שני הילדים האחרים קיבלו את ההזדמנות לצלם יצירות שאהבו – פעילות שהתקבלה בשמחה רבה.

צפיה ביצירות אמנות

אחרי שלב הציורים, המשכנו לסייר בין אולמות המוזיאון, ולהתבונן ביצירות. הפעילות הזו פחות דיברה לבן החמש – אך בת השבע ובן העשר נהנו מאד. בת השבע המשיכה למלא את כרטיס הבינגו, בן העשר פשוט נהנה לצפות ביצירות – ללא אטרקציה או הפעלה כלשהי. האמת שהופתעתי – אך זה רק מראה שחייבים לנסות – כי באמת אי אפשר לדעת.

בתום שעה וחצי, החלטתי לסיים את הביקור במוזיאון. היה חשוב לי להשאיר טעם של עוד, גם בן החמש כבר רצה את המאפינס, ובשלב זה איבד עניין - למעט העניין הקולינרי כמובן 😉 החזרנו את החומרים והערכות לדוכן של המוזיאון, יצאנו מהמוזיאון, התיישבנו על הספסלים בכניסתו, ונהננו ממאפינס מפנק בתום הביקור – כי תמיד טוב לסיים פעילות מוצלחת במשהו מתוק 😉

ואיך היה אפשר לשפר?

אחד הדברים שאותי הפתיעו במוזיאון לאמנות בבוסטון, הוא שכמעט לא היו בו מקומות ישיבה (שלא חלק מהתצוגה – מאד מבלבל יש לומר). זה אומר שהילדים היו צריכים לשבת על הרצפה, זו גם הסיבה שבן העשר החליט לא לקחת חלק בפעילות, על אף שמאד אוהב לצייר. ראיתי במוזיאון אנשים שהביאו איתם שרפרפים קטנים מתקפלים, עליהם ישבו (הם מן הסתם כבר מכירים את המוזיאון...). אני יודעת שאני לא אסחב עם זה (מספיק לוקחת את הילדים 😉) – אבל זה בהחלט יכול לדרג את החוויה.

דבר נוסף שהייתי מביאה הוא לוח כתיבה, על מנת לאפשר לילדים לצייר לא רק על הרצפה. בנוסף הייתי מביאה דפי 4A, על מנת לאפשר להם לצייר ציורים גדולים יותר – היה מקל עליהם בגלל שיש הרבה פרטים ביצירות.

עוד שדרוג אפשרי הוא להביא מצלמה אמיתית (כזו שלא מחוברת לטלפון נייד), על מנת לתת לילדים את החופש לצלם, מבלי שיקחו לי את הטלפון הנייד...

דבר אחרון הוא לנסות להגיע עם שני מבוגרים לפחות, על מנת שאפשר יהיה להתפצל במהלך הביקור. שלושה ילדים הם בסופו של דבר שלושה אנשים בגילאים שונים, ועם תחומי עניין שונים. המוזיאון מספק הרבה גירויים, והטוב ביותר היה אם שני מבוגרים היו מגיעים, ואז הילדים היו יכולים להתפצל לפי תחומי העניין – ולא שכל אחד ישתעמם בתורות.

ולסיום סיומת

מוזיאון זה טוב ויפה, אך היה חשוב לי גם שהילדים יוציאו אנרגיות (אחרי שלהפתעתי התנהגו ממש יפה במוזיאון – כנראה בהשפעת שאר המבקרים). ועל כן, הלכנו לגן משחקים בקרבת מקום (כלומר רבע שעה נסיעה בלבד), שם הוציאו הילדים את כל האנרגיה שעוד נותרה, לפני הנסיעה חזרה הביתה. אני אגב נהנתי מנוף נהדר של בוסטון בשעות הערב, ומקצת זמן לעצמי, לפני החזרה הביתה.

ובקיצור,

אם אתם אוהבים לבקר במוזיאונים לאמנויות – קחו את הילדים אתכם –

רוב הסיכויים שתופתעו לטובה, ובסוף גם ממש תהנו – כולל הילדים 😊

יש לכם רעיונות נוספים לפעילויות עם ילדים במוזיאונים? יצא לכם לאחרונה לבקר במוזיאון לאמנות עם הילדים, והיה מוצלח? מוזמנים לשתף!

אודות הכותבת

שלי גוטנר-הוך היא בעלת חברת רוד טריפ, הבונה ומתכננת טיולים עצמאיים וטיולים פרטיים ליחידים ולקבוצות קטנות במבחר יעדים בארצות הברית וקנדה, באירופה ובבלקן.